בשנתיים בהן המלחמות מול האויבים החיצוניים והאתגרים הפנים חברתיים שואבים את מלוא תשומת הלב, אנחנו בקווים אדומים מבקשים להתבונן על המרחב הזוגי וכיצד ניתן לצמצם את האלימות הפנים משפחתית והסמויה מהעין.
בתקופה שיש בה כל כך הרבה לחץ, ייאוש, טראומה ושכול בחרתי לא לעצום עיניים מהמרחב הנפיץ והאלימות המזדחלת בתוך הזוגיות בבית. שנים שאני משתתף ביוזמת קווים אדומים ובפורום הגברים עם שותפים מגוונים ומסורים וביחד עם העשייה השוטפת שלי כמנחה מעגלי גברים, מילואימניקים שחזרו מהתופת, ואבות שכולים של חרבות ברזל אני רואה כחלק מתוכנית העבודה את הלמידה של מעגל הזעם והשליטה על מנת לחזק את מיומנויות הויסות.
זו שפה שלעולם לא הייתה מוכרת לנו. הגברים מתרגשים מהמודלים ולומדים להבין שגם שתיקה וברוגז זה תוקפנות ואנחנו לומדים להתבונן על דפוסי התגובתיות שלנו בזמן איום וסכנה וכיצד זה מפעיל אצלנו וגם בקרב בנות הזוג שלנו בריחות ותוקפנות. אנחנו לומדים כיצד לאמץ דפוסים חדשים ומווסתים. אני שמח ומתרגש שהשפה, המודלים והכלים שאנחנו עובדים עליהם בפורום הגברים של קווים אדומים ניתנים ליישום בשטח במעגלי הגברים השונים ורואה במו עיניי עד כמה השפה והשיתוף ההדדי שמתרחש במעגלי הגברים מצמיחים דפוסים בין דוריים מיטיבים.
אודי קדם, נודד בין הסיפור הפרטי לקולקטיבי, נוגע בעוצמות ובמלכודות של הגבריות נותן מקום ומילים להזדמנויות ולסכנות.